לא, רבותי !
לא תכנית של
התמ"ת, לא קרנות בערבות מדינה, לא תכנית משודרת היטב של בנק הפועלים ואפילו
לא "יום העסקים הקטנים". לא כל אלה יביאו את הישועה. דווקא המפקח על
הבנקים הוא זה שמביא את הבשורה לעסקים הקטנים והבינוניים, ואפילו מבלי שהתכוון
לכך.
בואו ונחזור בקצרה
על כמה מהפרטים הנדושים. בישראל כ-450,000 עסקים קטנים ובינוניים המייצרים כ-50%
מהתוצר המקומי הגולמי, בהם מועסקים 50% מהעובדים בישראל. הם מהווים את המנוע
לצמיחה, ובעיקר נישאים בפיהם של פוליטיקאים השכם והערב.
לכאורה, הם עושים
מה שצריך. עובדה, מליאת הכנסת כבר אישרה בקריאה ראשונה, בפרץ של רצון טוב, הצעת
חוק לעידוד פעילותם של העסקים הקטנים והבינוניים. כמו כן – פלאי פלאים – נסגרה "הרשות
לעסקים קטנים ובינוניים", והוקמה "הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים"
במקומה. כן הוגדלו הקרנות בערבות המדינה, אלא שהן מסייעות בעיקר לחזקים שבין
העסקים בקטגוריה זו.
אחרי כל זה, כדאי
להסתכל קצת במראה. להלן נתוני הבנק העולמי באשר לדירוג המדינות המקדמות רפורמה לעידוד
עסקים קטנים ובינוניים. סינגפור נמצאת במקום הראשון, אחריה הונג קונג, ניו זילנד,
ארצות הברית, דנמרק. אי שם בסוף הרשימה, במקום ה-38 הלא מכובד בעליל, לצד המדינות
הנחשלות, נמצאת מדינת ישראל.
גם ארגון ה-OECD פרסם לאחרונה כי עסק קטן ובינוני בישראל מייצר
פחות מן הממוצע בהשוואה לאחיו במדינות המתפתחות בעולם. על פי הדו"ח הזה,
הסיבה לכך נעוצה ברגולציה מרובה וקושי בקבלת אשראי. באותו דו"ח מתבצע ניתוח
של מדדים שונים ובהם: מדד הערך המוסף – כלומר, מהי תרומתו של העסק הקטן
והבינוני להפיכת חומר גלם למוצר מוגמר; ומדד התחרותיות – כלומר, נתונים על
ילודה ותמותה של עסקים. בכל המדדים האלו, עפ"י נתוני ארגון ה-OECD ,
ישראל מדורגת בתחתית הסולם, עם שרידות של עסקים העומדת על 55% בתום שנתיים מהקמתם,
לעומת 96% בפורטוגל ו- 86% באוסטרליה ושבדיה למשל.
אז מה הקשר בין
המפקח על הבנקים לבין ההצהרות של בנק הפועלים על "יום העסקים הקטנים"? התשובה
היא שכאשר בנק ישראל מחמיר את דרישות ההון כלפי הבנקים, במסגרת 'בזל 3' וברגולציה
שהוא מפעיל, הוא גורם להם לתת פחות אשראי והלוואות לחברות הגדולות במשק ולתחומים
נבחרים כמו בנייה. כתוצאה מכך, הבנקים נאלצים לחזר אחרי העסקים הקטנים. כך, באופן
אבסורדי משהו, דווקא מתוך הרגולציה הקשוחה המונחתת מלמעלה מפציעה שעתם הגדולה
של העסקים הקטנים והבינוניים – בעת הזו, הם הופכים להיות רצויים בבנקים,
הבנקים לפתע צריכים אותם, וזוהי שעת הכושר של כל עסק בינוני וקטן.
לכאורה, יש כאן
הזדמנות לצמיחה והתפתחות, אך כאן אנו נתקלים בתופעת לוואי נוספת של דרישות ההון של
בנק ישראל. הרגולציה שלו מייצרת שיתופי פעולה בין הבנקים לבין הגופים המוסדיים
בתחומי הנדל"ן, האנרגיה והתשתיות, בפרוייקטים כמו דניה, מנהרות הכרמל, סלילת
כביש 431 ועוד. בפרוייקטים אלו הבנקים
'מוכרים' חלק מהמימון שלהם לחברות כמו כלל ביטוח, מבטחים, הראל ומנורה, גופים שלא
נמצאים תחת הפיקוח של בנק ישראל ולא נדרשים להלימות הון, מגבלות של קבוצת לווים
וכו'.
חוסר השוויון בין
גופים גדולים, חזקים, נשלטים אך רבי זרועות לבין העסקים הקטנים והבינוניים משחק
כאן שוב לטובתם של אלה הגדולים, שבזמן שהם נחסמים בכיוון אחד, מייד מצליחים לזהות
אופציות למיצוי רווחים בדרך אחרת. עובדה זו מנטרלת חלק מההשלכות החיוביות של
הוראתו של המפקח על הבנקים על העסקים הקטנים. לאור זאת, נוצר מצב בלתי סביר, שבו
הנגישות של העסקים הקטנים והבינוניים לאשראי אינה קשורה כלל בביצועים שלהם או
בתכניות עסקיות לעתיד.
אבל דווקא מכאן
צומחת הבשורה. מטבע הדברים, החלל הציבורי מוצא לו תחליפים במגזר הפרטי. לנגד
עינינו צומחת, לאט אבל בטוח, האלטרנטיבה. הולכות ומוקמות קרנות פרטיות, שבמקום להסתפק רק במתן אשראי ודרישות מחמירות
בצדו, הן מציעות אפשרות להעריך את הפרספקטיבה העסקית של חברות ולהיות שותפים
תורמים ויעילים בניהול שלהן. הצלחתן הצפויה של ההתחלות האלה עשויה, לבסוף, לסמן גם
לבנקים את הדרך לחזור ולשמש מנוף פיננסי לעסקים הקטנים והבינוניים, שהלא הם אלו
המהווים את המקור העיקרי לתעסוקה וצמיחה של המשק.
הכותב הוא יזם
וכלכלן, מייסד "קרן איתן" - קרן פרטית להשקעות בעסקים בינוניים בישראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה