רקע על הקמת החברה הכלכלית של ביתר עילית

עיריית ביתר-עילית היא הרשות המקומית החרדית הראשונה בארץ המקימה חברה כלכלית לפיתוח העיר. מועצת העיר אישרה השבוע את הקמתה של החברה הכלכלית, שתביא לתנופת פיתוח אדירה לעיר ההולכת וגדלה.
בישיבת מועצת העיר, שהתכנסה ביום שלישי, הציג אלחנן נעם, שצוות משרדו עמל בחודשים האחרונים על בדיקת ההיבטים הכלכליים של הקמת החברה שתביא להגדלת הכנסות העירייה את הנתונים הכלכליים החיוביים שבגינם הוחלט להקים את החברה הכלכלית. יצויין, כי את הצוות שעמל על הכנת הקמת החברה, ליווה הד"ר משה ליבוביץ, היועץ הכלכלי לראש העיר, שתרם רבות מניסיונו בתחום הכלכלי.
על-פי ההצעה, תפעל החברה הכלכלית, בשלב ראשון, בשני תחומים: תחבורה ובניה. מההצעה שהוכנה על-ידי צוות כלכלנים מוסמכים מחלקת התחבורה בחברה הכלכלית תפעל בשלב הראשוני בהרכב של 12 רכבים קטנים, מוגני ירי, בעיקר לצורך הסעות תלמידי החינוך המיוחד. הפעלת מחלקה זו תפיק, כבר בשנה הראשונה, רווח תפעולי ניכר. גם מתחום הבנייה כגון בניית מבני ציבור ודת, כבישים ודרכי ביטחון, פיתוח שטחים ציבוריים, עבודות עפר ועבודות תאורה וחשמל תפיק החברה הכלכלית רווח תפעולי כבר בשנה הראשונה להפעלה.
בפני חברי מועצת העיר הוצגו נתוני פיתוחה וגידולה של ביתר-עילית, שגדלה מבחינת מספר התושבים, בשש השנים האחרונות, פי שלוש. חברת הייעוץ, "אלחנן נעם", הציגה גם את הפעילות הכספית החיובית של העירייה, ומנכ"ל חברת הייעוץ המליץ למועצת העיר לאשר את הקמת החברה העירונית בהיקף מצומצם בתחילה, על-מנת לאפשר בסיס לפעולה בתחומים נוספים בעתיד, לרווחת התושבים, כגון: פיתוח איזור התעשייה, הקמת והפעלת בית הבראה ליולדות, הקמת בית הארחה, הקמת בית אבות, סיוע בהקמת מרכז להתפתחות הילד, הרחבת המרכז להכשרה מקצועית, וכן הקמת חברה לטיפול בשפכי מים וביוב.
ראש העיר, הרב יצחק פינדרוס, הציג את התועלת שבהקמת החברה הכלכלית לפיתוח ביתר-עילית, וציין כי העיר איננה יכולה להישען אך ורק על הכנסות מארנונה למגורים. "אוכלוסיה בסדר גודל של ביתר-עילית אינה יכולה למצוא פרנסתה בירושלים והסביבה הן בגלל ייחודיות האוכלוסיה, והן בגלל בעיית הניידות", אמר הרב פינדרוס, שהצביע על אוכלוסיית העיר המתקרבת ל-25 אלף תושבים כ"י, כאשר מידי שנה מתרחבת העיר בשיעור של כ-3,500 תושבים, מתוכם כ-1,700 לידות כ"י.
המאמר נכתב ע"י שלמה צור ופורסם ב"מידע ביתר"

מתייעלים ברמה

בעקבות התייעלות פעילות פינוי האשפה, יחסכו למועצה האזורית רמת הגולן כ-500,000 ₪ בשנה. כך מסר אלחנן נעם מ'אלחנן נעם חברת הניהול' המלווה את המועצה בתהליכי התייעלות.
הפעילות בוצעה ביוזמת מנכ"ל המועצה, מר דני רוטשטיין, ובתמיכת הגב' אהובה ערד, מנהלת מפעם גליל עליון, גולן ועמקים צפוניים. מבדיקה שנערכה ע"י החברה, נמצא כי למרות שהפעילות מבוצעת ברמה גבוהה וביעילות, עדיין היה מקום לשינויים במערך מחלקת פינוי האשפה. התהליך שילב התייעלות ארגונית יחד עם מיקור חוץ חלקי באופן שיחסכו כ-500,000 ₪ בשנה.
סך תקציבי השלטון המקומי קוצצו ב-828 מיליון ₪ ולמרות שהאוצר עתיד להחזיר 250 מיליון למענקי איזון ו-330 מיליון לתקציבי פיתוח, על המועצות האזוריות יהיה להתמודד עם מצוקה תקציבית קשה. מר רוטשטיין מסביר כי "כדי שהמועצה תהיה מסוגלת להמשיך למלא את מחויבותה לתושבים בתקופה זו של קיצוצים, עליה לבחון כל פרט ופרט בפעילותה". לאור ההצלחה ביקשה המועצה האזורית גולן מאלחנן נעם לבחון תחומים נוספים במרחב המועצה על מנת להביא לייעול ואיזון של מערכותיה הכלכליות ולאפשר בכך את המשך תנופת הפיתוח ברמה.
את הפרוייקט ביצע צוות בינתחומי מטעם "אלחנן נעם חברת הניהול" המורכב ממומחים מתחומי המנהל, מערכות המידע, חשבונאות וכלכלה, תוך שימת דגש על רגישויות אנושיות וצרכיהם המיוחדים של תושבי ועובדי המועצה.
המאמר התפרסם בעלון רמת הגולן

חונקים אותנו

ממשל הגון, השואף לקדם יוזמה חופשית, חייב לתמוך ביזמים שנטלו סיכונים. לא להפקיר ולנצל אותם. ספק שירות או סחורה למשרד ממשלתי עובר הליך ארוך של מכרזים ובדיקות, מחוייב בשקיפות ובאיכות, והכל למען הכבוד והכסף שבחוזה הנחשק. כשהמדינה הופכת לחייב מפוקפק, הוא יוצא ניזוק. הראשונים שנפגעו היו העצמאים: החוב הכולל של המדינה לעצמאים נאמד במיליארד שקל.


מאז שהונהגה באוצר מסורת של קיצוצים החוזרים על עצמם, פשטה במגזר הציבורי תופעה חמורה של אי-תשלום לספקים במועד. ספק שירותים או קבלן שמתקשר עם המדינה יכול אמנם להיות עדיין בטוח, כי הוא יקבל את כספו, אך אין לו יכולת הערכה מציאותית בנוגע לזמן שבו יתבצע התשלום.
בנוסף לכך שמשרד האוצר אינו מקפיד על ביצוע התחייבויות משרדים ורשויות שונים למגזר הפרטי, מאגף החשב הכללי (החשכ"ל) יצאו הנחיות המורות לחשבי משרדים לעכב תשלומים אלה.
הסיבה העיקרית להתנהגות זו של האוצר היא חיבתו למשחקים חשבונאיים. לחשכ"ל יש "תאריכים קדושים", לקראתם הוא מנסה לעתים לייפות את הספרים. בדרך כלל קשורים תאריכים אלה לקבלת חוק התקציב וחוק ההסדרים. ארגונים כלכליים סבלו במשך שנים בשקט את ההפרה השיטתית של נורמות חוזיות אלמנטריות. הסיבה היתה נעוצה בעוצמתה של הממשלה, המפעילה תקציב רכש עצום, על רקע פעילות עסקית ממותנת. אלא שככל שהורע המצב הכלכלי, כך החמירה הבעיה.
ספק שירות או סחורה למשרד ממשלתי עובר הליך ארוך של מכרזים ובדיקות, הוא מחויב בשקיפות וברמת איכות, והכל למען הכבוד והכסף הנובעים מהחוזה הנחשק. לכן, כאשר הופכת המדינה לחייב מפוקפק, פוגע הדבר ביצרנים ובחברות.
הראשונים שנפגעו היו העצמאים והקבלנים. החוב הכולל של המדינה לקבלנים נאמד במאות מילוני שקלים, ולעצמאים במיליארד שקל, בהם כ-150 מיליון שקל חובות של משרד החינוך; כ-30 מיליון חובות של מע"צ; כ-50 מיליון שקל חובות של רכבת ישראל. כך שקשה שלא להטיל על האוצר את האחריות לקריסת כ-100 אלף עצמאים בשלוש השנים האחרונות.
כך המדינה שולחת מסר בנוסח: "אם תהיה חזק, הכללים לא חלים עליך ומותר לכופף את הפראייר שהסכים לעשות איתך עסקים". לאחרונה התבשרנו שראשי האוצר קלטו משהו מרחשי ליבו של המגזר הפרטי. שר האוצר, בנימין נתניהו, הודיע כי ישחרר כ-400 מיליון שקל לתשלום חובות לקבלנים. הוא הטיל על החשכ"ל החדש לפתור את הבעיה שקודמיו היו אחראים לייצורה.
אך אליה וקוץ בה. אמנם הכסף שוחרר על הנייר. אלא שהשביתה במשרדי הממשלה, שנמשכה יותר מארבעה חודשים, מנעה את העברת התשלומים לספקים ולחברות. במקרה של קבלני בנייה, הוחמר מצבם הקריטי ממילא. בזמן שרוכשי דירות אינם יכולים לקבל משכנתא או לבייל חוזה, תקועים קבלנים עם פרוייקטים של בנייה, עם פועלים שצריך לשלם להם שכר, עם הוצאות מימון לבנקים והוצאות אחרות. במקום שהממשלה תעמיד אשראי חירום למגזרים שנפגעו מהשביתה, כפעולת-נגד לשביתת ההסתדרות, היא ספקה כפיים בחוסר מעש.
כך נוצר מצב טראגי-קומי, שבו המדינה מקימה מידי פעם קרנות סיוע לעסקים במשבר, ובו-בזמן חונקת אותם במעשה ובמחדל. ההיגיון הפשוט, שלפיו הזרמה סדירה של אמצעים נזילים לעסקים היא דרך טובה ופשוטה לספק לעסקים אורך נשימה וגם להחזיר חלק מהכסף ששולם לקופתה על ידי מיסים, לא הופעל. מצב כזה אינו יכול להימשך עוד. החלטה ליזום עסק פרטי היא רבת סיכונים אפילו בסביבה עסקית תומכת, לא כל שכן בישראל הסובלת ממיסוי גבוה, מביורוקרטיה ומחוסר ודאות כרוני. ממשל דמוקרטי אחראי, השואף לקדם חברה חופשית ומתפתחת, חייב לתמוך באזרח יוזם, יוצר, שנוטל סיכונים, ולא להפקירו או לנצל אותו.
כשם שהיו מי שדאגו להבטיח הספקת שירותים חיוניים לקהל למרות השביתה, כך היה עליהם להבטיח כי אנשי עסקים הגונים, שעמדו בהתחייבויותיהם החוזיות, יקבלו בזמן את התמורה המגיעה להם. קשיי נזילות הנגרמים מעיכוב תשלומים הם מהסיבות העיקריות לקריסת עסקים. אסור שהממשלה והכנסת יעמדו מנגד.
אסור להסתפק בכוונות הטובות של האוצר. על הכנסת והממשלה לעגן בחקיקת חירום את המחויבות הבסיסית: לשלם חובות לספק בזמן קצוב, ולהגדיר פעילות זו כ"שירות חיוני", מה שיאפשר גם להוציא צווי ריתוק לעובדי מדינה האחראים על העברת תשלומים. כך תיווצר מסגרת מחייבת שתשקם את האמון הפגוע של המגזר הפרטי העסקי במדינה. בלי טיפול ראוי ושיקום האמון עלולות תחזיות האוצר על יציאה מהמיתון להישאר על ניירותיו בלבד.
המאמר התפרסם בגלובס