לפיד, מה לעשות עם הכסף? להשקיע באשראי לעסקים
צרות של עשירים?
הממשלה מתמודדת עם בעיה לא שגרתית: עודף קטן ולא צפוי בתקציב המדינה. למעשה זהו עודף
מדומה, כיוון שהוא נוצר אחרי קיצוץ חד בתקציב ואחרי הכנסות חד-פעמיות ממסים, בעיקר
על מכירת מה שנשאר מחברת ישקר ומימוש חלק קטן מ"הרווחים הכלואים" שחברות
הענק שחררו.
שר
האוצר, יאיר לפיד, בחר בדרך הקלה ביותר: ביטול העלאת מס הכנסה, שתוכננה ל-2014.
כלי תקשורת מרכזיים בישרו על ביטול ההעלאה בכותרות מפרגנות לא-מדויקות, בהשראת
דוברות האוצר, על "הורדת מס הכנסה".
לא ברור
למה לפיד נחפז לבטל את ההעלאה. המשק הישראלי צועד לקראת מיתון, הייצוא מתכווץ, הצמיחה
נחלשת וההכנסה הפנויה של הציבור נשחקת, ובבנק ישראל מעריכים שההכנסות ממסים צפויות
לרדת ושכבר ב-2015 תידרש העלאת מסים חדשה.
אבל
אם כבר יש רצון להקל על הציבור, מדוע להתמקד דווקא במס הכנסה? ההעלאה הייתה אמורה
לעלות הרבה רק למי שנמצא בעשירון העליון; כל השאר היו אמורים לשלם תוספת מס של אפס
עד כמה עשרות שקלים בחודש, ובכלל לא ירגישו בג'סטה של הביטול, המיוחצנת היטב. מה
גם ששיעור המיסים הישירים בישראל (מס הכנסה, מס רכוש ומס חברות) הוא הנמוך בתולדות
המדינה ונמוך מממוצע המדינות המפותחות, למרות שלמדינות אחרות אין צורך אובייקטיבי
כל כך גדול בהוצאה ציבורית כמו לישראל.
לא
ניכנס כאן שוב לסוגיית אמינותו של שר האוצר, שקידם בעצמו לפני חודשים ספורים בלבד
את אותה העלאת מסים עצמה בלהט של מי שמציל את המדינה מקריסה, לא נדבר על מידת
השליטה שלו בעובדות ובמספרים, השקפת עולמו הכלכלית (אם יש לו כזאת) והצורך שלו
להציל את תדמיתו על רקע מצבו בתקשורת ובסקרים. הדיון הזה מתנהל וסוער בכל רשת
חברתית, סלון וחנות מכולת בישראל וחורג מתחום העניין שלנו. אנחנו נתמקד בשאלה: מה
החלופה לביטול העלאת מס הכנסה?
ראשית,
אם כבר רוצים להקל את נטל המס, מדוע לא להוריד את המע"מ? המע"מ משפיע על
פלח רחב הרבה יותר באוכלוסייה ופוגע בציבור כולו ללא הבחנה. הורדת המע"מ
תסייע לבעלי החנויות, שרובן הן עסקים קטנים שנאבקים על הישרדותם, ואולי גם תאפשר
לחלק מאתנו לצרוך קצת יותר ובכך תעודד את הצריכה הפרטית. יש לציין כי המע"מ
בישראל, בניגוד למיסים הישירים, הוא גבוה גם ביחס לעבר וגם בהשוואה בינלאומית.
אלא שהמשחק התדיר
בשיעור המע"מ הוא בעייתי. הניסיון, שמוכר לכולנו כצרכנים וגם מגובה בסקרים
שנערכו בשטח, מראה כי כל פעם שהמע"מ עלה,
מחירי מוצרי הצריכה עלו בהתאם, ואילו כאשר הוא ירד, רוב המחירים נותרו
בעינם. מחירי מרבית המוצרים אינם בפיקוח, כך שהסוחרים יכולים להעלות את המחירים
ביחס הפוך להורדת המע"מ ולשלשל את ההפרש לכיסם, ואין פלא שזה מה שרובם עושים.
אין זה אומר שניתן, או צריך, לקבע את שיעור המע"מ ולהפוך אותו למספר מקודש,
אך ייתכן שכדאי ללמוד ממדינות אחרות, שמשנות את שיעור המע"מ בזהירות ולעתים
רחוקות.
אפשרות נוספת היא לבטל
חלק מהקיצוצים וה"גזרות" הכואבות שלפיד ביצע בהוצאות הממשלה. אלא
שהאפשרות הזאת נוגדת את השקפת עולמם של פקידי האוצר, שטוענים, לעתים בצדק,
שהתקציבים מנוצלים בדרכים לא-יעילות ואף מבוזבזים. מה גם שרוב השירותים הממשלתיים
הם פעילות לא-כלכלית, שמסייעת לאזרחים אבל אינה עוזרת למשק להיחלץ מהמצוקה שהוא
נקלע אליה, הגורמת לאזרחים לסבול הרבה יותר.
לכן אנחנו מציעים
רעיון חדש שלא הועלה עד כה. העסקים הקטנים והבינוניים סובלים ממחסור קשה באשראי.
חלק לא קטן מהמפעלים שקורסים או מפטרים עובדים בימים אלה היו יכולים להינצל בזכות
תוספת קטנה של אשראי זול וזמין, אבל הם מקבלים מהבנקים, אם בכלל, הלוואות מוגבלות
בסכום ובזמן, בריבית שגבוהה במאות אחוזים מריבית בנק ישראל האפסית. מפעל נגב
טקסטיל, שקרס לפני כחודשיים, ביקש מהמדינה רק הלוואה של שני מיליון שקל - פחות
מפרומיל מעלות ביטול העלאת המס.
מיליארד שקל שיחולקו
כהלוואה – לא מענק, לא קצבה, לא חלוקת כסף, רק הלוואה – לעסקים קטנים, באופן מיידי,
לזמן ארוך, בערבות מדינה, בתנאים נמוכים ובריבית נמוכה – יסייעו לצמיחה, לייצוא,
לתעסוקה ולמשק יותר מכל דבר אחר שניתן לעשות עם הכסף.
פורסם בגלובס ב-9/12/13
