הזדמנות חדשה לצמיחה / הארץ 18.3.13

אחרי כל ההבטחות לרפורמות, הקלות והטבות מי שבאמת עושה את העבודה עבור העסקים הקטנים והבינוניים  הוא המפקח על הבנקים. ההסבר פשוט: ככל שהוא מחמיר את דרישות ההון הוא גורם לבנקים לתת פחות אשראי לחברות הגדולות במשק ומאלץ אותם לחזר אחרי העסקים הקטנים. סוף-סוף רואים אור בקצה המנהרה

מאת: אלחנן נעם

לא תוכנית של התמ"ת, לא קרנות בערבות מדינה, לא תוכנית משודרת היטב של בנק הפועלים ואפילו לא "יום העסקים הקטנים". לא. כל אלה לא יביאו את הישועה לעסקים הקטנים והבינוניים. דווקא המפקח על הבנקים הוא זה שמביא להם את הבשורה, ואפילו מבלי שהתכוון לכך.

בואו ונחזור בקצרה על כמה מהפרטים הנדושים. בישראל פועלים כיום כ-480,000 עסקים קטנים ובינוניים. עסקים אלה מייצרים כ-50% מהתוצר המקומי הגולמי ומועסקים בהם 50% מהעובדים בישראל. הם מהווים את המנוע העיקרי לצמיחה של המשק הישראלי, ובעיקר נישאים בפיהם של פוליטיקאים השכם והערב.

לכאורה, הם עושים מה שצריך. עובדה, מליאת הכנסת כבר אישרה בקריאה ראשונה, בפרץ של רצון טוב, הצעת חוק לעידוד פעילותם של העסקים הקטנים והבינוניים. כמו כן - פלאי פלאים - נסגרה "הרשות לעסקים קטנים ובינוניים", והוקמה "הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים" במקומה. כן הוגדלו הקרנות בערבות המדינה, אלא שהן מסייעות בעיקר לחזקים שבין העסקים בקטיגוריה זו.

ישראל בתחתית הסולם

אחרי כל זה, כדאי להסתכל קצת במראה. להלן נתוני הבנק העולמי  באשר לדירוג המדינות המקדמות רפורמה לעידוד עסקים קטנים ובינוניים. סינגפור נמצאת במקום הראשון, אחריה הונג קונג, ניו זילנד, ארצות הברית, דנמרק. אי שם בסוף הרשימה, במקום ה-38 הלא מכובד בעליל, לצד המדינות הנחשלות, נמצאת מדינת ישראל.  

גם ארגון ה-OECD  פירסם לאחרונה, כי עסק קטן ובינוני בישראל מייצר פחות מן הממוצע בהשוואה לאחיו במדינות המתפתחות בעולם. על פי הדו"ח הזה, הסיבה לכך נעוצה ברגולציה מרובה וקושי בקבלת אשראי. באותו דו"ח מתבצע ניתוח של מדדים שונים ובהם: מדד הערך המוסף, כלומר, מהי תרומתו של העסק הקטן והבינוני להפיכת חומר גלם למוצר מוגמר; ומדד התחרותיות, כלומר, נתונים על ילודה ותמותה של עסקים. בכל המדדים האלו, עפ"י נתוני ארגון ה-OECD , ישראל מדורגת בתחתית הסולם, עם שרידות של עסקים העומדת על 55% בתום שנתיים מהקמתם, לעומת 96% בפורטוגל ו- 86% באוסטרליה ובשבדיה.

להמשך קריאה ליחצו  כאן

בשורה חדשה ל'שדרת העסקים המרכזית של ישראל'

מגזר העסקים הקטנים והבינוניים בישראל מהווה 97% מהעסקים. במגזר זה מועסקים 50% מכלל המועסקים במשק הפרטי, כמיליון מפרנסים. יתרה מזאת, העסקים הקטנים והבינוניים מייצרים למעלה  מ-50% מהתל"ג של ישראל.

ממחקר שפרסם לאחרונה בנק ישראל עולה כי מחצית מהמשרות החדשות שנוספו בשנים האחרונות במשק נוצרו על ידי מגזר זה. נתון מעניין נוסף הוא שהעסקים הקטנים והבינוניים רגישים פחות לשינויים במשק ופחות נוטים לפטר עובדים במצבי מיתון.

המשק הישראלי צמח בכל אחת משלוש השנים האחרונות ב-4% עד 5%, וזאת למרות המשבר העולמי ובהשוואה לצמיחה ממוצעת של 1.5% בלבד במדינות ה-OECD. ידוע לכל שיש לעסקים אלה חלק מאוד מרכזי בנתונים אלה.

אין המדובר, אם כן, בשום דבר 'קטן' או 'בינוני', אלא בשדרת העסקים המרכזית של ישראל.

בואו נבחן מי מייצר את המחצית השנייה של מקומות העבודה במגזר הפרטי, ואת המחצית השנייה של התל"ג. מתברר שאלה החברות הגדולות, אלה שאחראיות לתספורות בהיקף שמתקרב לעשרה מיליארד שקלים, אלה שהטבות המס שלהן נמדדות במיליארדים לכל חברה בנפרד. כל זאת, עוד לפני הרווחים הכלואים בקופותיהם ועל רקע קולות גוברים והולכים של מומחים בעלי שם, על כך שההטבות לא משיגות שום יעד כלכלי-חברתי, וגורמות לעיוותים קשים במשק.

נתונים שמציג בפנינו ארגון ה-OECD מעידים על כך שעסק קטן ובינוני בישראל מייצר פחות מהממוצע בהשוואה לאחיו במדינות המתפתחות בעולם. על פי אותם נתונים, בישראל רק 55% מהעסקים שורדים בתום שנתיים מהקמתם, לעומת 96% בפורטוגל ו-86% באוסטרליה ובשבדיה למשל. ה-OECD  מטיל את האשם בשני גורמים: עודף רגולציה וקושי בקבלת אשראי.

ואכן, מתוך 600 מיליארד שקל אשראי שמוקצים על ידי הבנקים בישראל למגזר העסקי כולו, לרשות העסקים הקטנים והבינוניים מועמדים רק 100 מיליארד, כלומר 15% בלבד.

במטרה לתקן את כשל השוק הזה, הוקמו קרנות ההון בערבות המדינה. אבל גם הקרנות האלה פועלות כך שהן מעמידות אשראי דווקא לחזקים שבעסקים. מדו"ח של חברת BDI  לסיכום שנת 2011  של הקרן לעסקים בינוניים עולה כי שיעור ההלוואות הלא מוחזרות בשנת 2011 עמד על כ-2% מתוך סכום מצטבר של כלל ההלוואות שהועמדו. לשם השוואה, אחוז ההלוואות הלא-מוחזרות של הבנקים בתחום זה עומד על 3%. פירוש הדבר הוא שקרנות ההון בערבות המדינה מסתכנות פחות מאשר הבנקים, כלומר גם שם הכסף מגיע לעסקים היציבים והחזקים יותר.

ומה עושים אותם עסקים שעוברים בהצלחה את התהליך המייגע הזה, וזוכים לקבל את אותה הלוואה מיוחלת מהקרן בערבות מדינה? הם בעיקר ממחזרים חוב!

כלומר, מעט מאוד מהאשראי שמספקת הממשלה הולך לתוספת ייצור, או מקומות עבודה, או לקניית ציוד ומכונות. אף אחד לא מדבר על כך באופן רשמי, אבל מה שקורה בפועל הוא שהכסף הזה הולך להקטנת האובליגו.

בתוך מציאות שמשתנה בלי הרף, העסק הקטן והבינוני, שנשען על מספר אנשים מצומצם, צריך להתמודד בהצלחה בכל החזיתות. הוא חייב למצוא את מקומו ואת היתרון היחסי שלו בשוק כל הזמן. לעסק קטן, בניגוד לחברה גדולה, פשוט אין אפשרות לעשות טעות. אין לו אפשרות למחזר חוב כמו תשובה, או להתמודד עם פער של 1.5 מיליארד שקל בתזרים המזומנים כמו חברת החשמל.

בשורה התחתונה, התוצאה היא שעסקים רבים נסגרים כי חסרים להם 200 או 500 אלף ש"ח. עבור הרבה מדי עסקים, זה כל ההבדל בין להתקיים ולצמוח לבין לחדול.

דווקא מהוואקום הזה צומחת בשורה חדשה. אחד הפתרונות המתפתחים הן קרנות פרטיות. רעיון ה-PRIVATE EQUITY  הרווח בעולם, וגם בארצנו בתחום החברות הגדולות, מביא עמו הון, ניהול ויזמות תחת מטריה אחת. קרנות אלה, שיש להן מומחיות עסקית וגמישות פיננסית ותפעולית, נכנסות יחד עם בעלי העסק לתהליך של גיבוש אסטרטגיה לצמיחה, בתור שותף יעיל בניהול השוטף. הן אינן מסתפקות רק במתן אשראי, אלא מציעות אפשרות להרחיב את הפרספקטיבה העסקית על ידי העמדת תשומות ניהוליות, קשרים עם השוק, הבנקאות והרשויות, ושימוש מושכל יותר בהון. עבור קרנות אלה, גם חברות מפסידות או חברות במשבר עשויות להוות אתגר, ובלבד שיש מתווה לצמיחה ומחויבות של ההנהלה.

יש לנו ממשלה חדשה, ויש טוענים שגם פוליטיקה חדשה. אני רוצה להפנות את תשומת הלב להתחלה חדשה: כניסה של קרנות פרטיות לשדרת העסקים המרכזית של ישראל.