שאלת טריוויה קטנה: האם ביקרתם אי פעם באיי הבתולה (אני לא)? האם אתם מכירים מישהו שחי באיים הללו (אני לא)? האם אתם יודעים למקם את אותם על המפה? והיכן גרים יותר אנשים - באיי הבתולה או בפתח תקווה?
התשובות: איי הבתולה נמצאים בים הקריבי. אלה הם כמה עשרות איים קטנטנים, חלקם שוממים, ותשעה איים גדולים יותר ומיושבים. חלקם שייכים לאוטונומיה תחת שלטון קולוניאלי־בריטי, וחלקם תחת שלטון אמריקאי. בכל האיים יחד מתגוררים כ–135 אלף איש. יש בהם תיירות, אבל אין שום מחצבים משמעותיים, פרט לסוכר, ומעט מאוד תעשייה וחקלאות. במלים אחרות, המקום שליו ונחמד, אבל בלתי חשוב בעליל.
ולמה אני נדרש לעסוק באיים הללו? כי לא פחות מחמש חברות שמגייסות כספים בבורסה לניירות ערך בתל אביב רשומות כחברות בחלק הבריטי של איי הבתולה. חמש חברות, שאם יצליחו להנפיק כאן, יהיו קרוב ל–1% מהחברות הנסחרות בבורסת תל אביב.
מה החברות מחפשות באותם איים? מקלט מס. ממשלת איי הבתולה הבריטיים מאפשרת לחברות זרות, באופן חוקי ורשמי, להירשם כחברות מקומיות (offshore), גם אם בעליהן לא דרכו באיים מעולם ואינם עושים שם דבר. זאת, בתנאי שהחברות אינן עוסקות בעסקי הביטוח, הפנסיה והתעשייה הביטחונית, וגם אינן רוכשות נדל"ן באיי הבתולה. מרבית החברות הללו הן חברות פירמידה, שבבעלותן נמצאות חברות שרשומות במקומות אחרים, והן יכולות להתחמק מתשלום מס חברות ולשלם גם פחות מס הכנסה.
חמש החברות מאיי הבתולה שנסחרות בתל אביב עוסקות בנדל"ן, והן דווקא חברות אמריקאיות, ולא ישראליות. שימו לב ליצירתיות: ההנהלה יושבת בארה"ב, החברה רשומה באיי הבתולה כדי לחסוך מסים, הנדל"ן שהחברות הללו קונות, בונות ומוכרות נמצא בחלקו בישראל ורובו בארה"ב ובמדינות אחרות, והמסחר - בתל אביב. מדוע? ראשית, המס על רווחי הון בישראל הוא 25%, לעומת 33% בארה"ב.
ואולם זו לא בהכרח הסיבה היחידה. ייתכן מאוד שחברות המגלות יצירתיות כה רבה ברישום שלהן, מנסות לבלבל את האויב כדי שלמשקיעים יהיה קשה לאתר אותן במקרה של צרה. בדיקה פשוטה מראה שלפחות אחת מחמש החברות, לייטסטון, נכנסה להליכי פשיטת רגל בארה"ב לאחר שרכשה רשת בתי מלון אמריקאית, אבל ממשיכה לגייס מאות מיליוני שקלים בבורסה שלנו.
האם אתם ישנים בשקט כשאתם חושבים על כך שכספי הפנסיה שלכם מושקעים בחברות כאלה? מילא אם היו חמש חברות בלבד, אבל ייתכן מאוד שהרישום המשולש של אותן חברות, והשאלות הקשות שהוא מעלה, הם רק קצה קרחון, ויש חברות זרות נוספות שמשתמשות בבורסה הישראלית כבית בטוח לעסקים לא בטוחים כל כך.
הפתרון אינו ברגולציה נוספת. בורסת תל אביב סובלת גם ככה מרגולציה עודפת, שחונקת את החברות הטובות ודוחפת אותן להנפיק ולגייס במקומות אחרים. הפתרון נמצא בידי מי שמנהל את הכסף - בתי ההשקעות, קופות הגמל, קרנות הפנסיה, וגם המשקיעים הפרטיים, שכדאי להם מאוד לקחת אחריות על כספם ולבדוק במה הם מושקעים.
התעשייה הישראלית משוועת להשקעות. הבורסה הישראלית מתנהלת במחזורים נמוכים, וגם חברות גדולות מתקשות לגייס בה כסף. כל שקל שמושקע בחברות מאיי הבתולה אינו מושקע בחברות ישראליות בריאות שמייצרות, מייצאות ומעסיקות עובדים, אך מתקשות לגייס אשראי. בנוסף לבורסה, קיימות כיום אלטרנטיבות רבות להשקעה בתעשייה מחוץ לבורסה (גילוי נאות: קרן איתן, שאני עומד בראשה, עוסקת בהשקעות כאלה).
יש גם חברות שמצבן כה קשה שהן לא מנפיקות בשום מקום, ונסגרות חדשות לבקרים בהיעדר אשראי. יש לכם קצת כסף פנוי? מוטב למצוא דרך להשקיע אותו במפעל כמו פרי גליל, ולא בחברה אמריקאית שרשומה באיי הבתולה. לכסף שמושקע בישראל יש כתובת, הוא יוחזר - וגם יספק מקומות עבודה.
הכותב הוא מייסד קרן איתן להשקעה בחברות צומחות http://www.eitan-fund.com
