גם אם טבע תחליט שלא לפטר עובדים בארץ, הטבות המס שהמדינה העניקה לה מסתכמות בכ-900 אלף שקל לשנה לעובד
מעשה באזרח שרצה לקנות קופסת ריבה. בהגיעו לסופר, הוא גילה שהריבה
משווקת בשני סוגים של אריזות: אריזה גדולה ונוצצת של קילו, שעל גבה מודפס באותיות קידוש
לבנה "אריזת חיסכון", בעלות של 100 שקלים, או אריזה קטנה של 100 גרם בעלות של שקל וחצי.
מה הייתם לוקחים? ההיגיון מחייב, כמובן, לקנות את האריזה הקטנה, אבל המציאות מראה
שבפועל, חלק מהקונים יעדיפו את האריזה הגדולה, בשל ההבטחה המובלטת וההרגל הצרכני
שלנו לחשוב שגדול זה משתלם. האמנם?
באופן שלא צריך להפתיע, מסתבר שפח הזה נפלה גם מדינת ישראל, שבחרה
להפוך את ענקית התרופות "טבע" ל"השקעה אסטרטגית" ולהעניק לה
סיוע בצורת הטבות מס, שהגיעו בפועל ל-12 מיליארד שקלים (לא כולל סכום גבוה בהרבה
של מס שלא נגבה ממנה במסגרת ה"רווחים הכלואים").
מאז שטבע החלה לקבל את הסיוע – ולמעשה, הפסיקה, פחות או יותר, לשלם
מסים בישראל – היא גייסה כ-1,400 עובדים חדשים. מכאן יוצא שהמדינה השקיעה, בממוצע, בכל עובד חדש של טבע כ-850 אלף שקל - קרוב
למיליון שקלים (!). די יקר, במיוחד לאור העובדה שלא מעט מעובדי טבע משתכרים קצת מעל
שכר המינימום. כל זאת, בהנחה האופטימית שהלחץ הציבורי עשה את שלו וטבע לא
תפטר, בסופו של דבר, אפילו עובד ישראלי אחד במסגרת מהלך ההתייעלות העולמי שהיא
מתכננת.
כעת, נניח שיש מפעל טקסטיל בנגב שמעסיק 50 עובדים. המפעל מייצר ומוכר
אבל סובל מעיכוב בתשלומים ומבעיית נזילות, והנהלת המפעל מבקשת מהמדינה הלוואה של
שלושה מיליון שקלים – לא הקלת מס, לא מענק, אלא הלוואה בלבד, וטוענת שבכך היא
תינצל מסגירה ומפיטורי העובדים. החישוב שעלינו לבצע הוא: 3,000,000:50= 60,000. יוצא, איפוא, שהמפעל ביקש
מהמדינה שתעניק לכל עובד הלוואה של פחות מעשירית מהכסף שהיא שופכת על כל עובד של "טבע"
- חברה שצפויה לסיים את השנה עם הכנסות של 20 מיליארד דולר.
הדוגמא שהבאתי היא, כמובן, לא עלילה דמיונית: מדובר במפעל "נגב
טקסטיל", שנסגר החודש, לאחר ששרי האוצר והתמ"ת הסבירו לנו ש"עם כל
הכאב" לא נכון היה להעניק לו את ההלוואה ולהמשיך את פעילותו. נסכם את המשוואה
האבסורדית: למדינה משתלם, לדעת שרי האוצר והתמ"ת, להשקיע 850 אלף שקלים בכל
עובד של "טבע", אבל לא משתלם להלוות 60 אלף שקלים לכל עובד של "נגב
טקסטיל".
עד כה, לוו הבזבוז וחוסר הצדק הללו בטענה שטבע היא חברה טכנולוגית
מתקדמת, בריאה וצומחת, ואילו "נגב טקסטיל" הוא מפעל כושל ומיושן. אבל
כעת, טבע מצהירה על עצמה שאיננה יעילה מספיק ופותחת בתוכנית הבראה אגרסיבית. בתמורה להשקעות האדירות ב"טבע", אנחנו לא מקבלים מסים וגם לא
תעסוקה. הגיע הזמן להודות באמת: בסיפור "טבע", כמו גם במקרים אחרים, נכשלה
הנחת העבודה לפיה אם נחלק הנחות מס לתאגידי הענק נקבל בתמורה שפע מקומות עבודה לאזרחי
ישראל. ריקי כהן מחדרה שוב נדרשת לממן את ההרפתקאות של חברות הענק.
הנתונים הללו מעלים שאלות מהותיות לגבי
המשך התמיכה בחברות מהסוג הזה, על חשבון תמיכה מסיבית בעולם העסקים הקטנים והבינוניים.
מדוע לא להשקיע את הכסף בחברות שיתרגמו אותו ליותר מקומות עבודה בפריפריה?
ואולי הגיעה העת לשים קץ לצרכנות הגדיר בחוק פרופורציה כלשהי בין ההשקעות בחברות
הענק להשקעה בעסקים הקטנים והבינוניים.
