זוכרים את הסטיקרים
שהודבקו למכוניות בשנות ה-90', "אל נא תאמר שלום לחקלאות"? את תחושת
הייאוש והפחד במושבים ובקיבוצים? את מאות הכתבות והמאמרים שדיברו על סופה של
החקלאות המערבית והישראלית כעובדה מוגמרת?
המציאות נראית שונה
מאוד כיום. לא זו בלבד שאוכלוסיית המושבים והקיבוצים שוב גדלה, גם החקלאות עדיין
קיימת, ואף הולכת והופכת לאחד מתחומי ההשקעה הלוהטים של השוק המודרני.
רשימה מצומצמת של
עסקאות ויוזמות עסקיות מהשבועות האחרונים: איל ההון האמריקני וורן באפט – מהאנשים
העשירים בעולם – רכש השבוע בעלות מלאה על חברת אגרולוג'יק מנתניה, המפתחת ומייצרת
מערכות אלקטרוניות לשקילת חיות משק, לאחר שרכש את 40% המניות הנותרות מהמייסדים
יאן ליכטן ויוחנן הרשטיק; שתי קרנות השקעה גדולות - קרן סקיי וקרן טנא - מנהלות מגעים לרכישת חצי
מחברת מרינה פטריות הגליל (סביב שווי של כ-240 מיליון שקלים - פי 2.4 מהסכום שלפיו
קנתה קרן KCPS את מניותיה באותה חברת פטריות
בשנת 2010); וכמובן, כמו שכבר כתבתי
בעבר, ברייט-פוד הסינית שמתעניינת ברכישת תנובה.
העסקאות
הללו מצטרפות לשלל עסקאות ומיזמים שנעשו ונעשים בכל רחבי תבל. יזמים ישראלים מקימים
חוות חקלאיות מתקדמות ומעניקים הדרכה חקלאית בהודו, באתיופיה, באנגולה,
בקוסטה-ריקה ובירדן. חברות ישראליות כמו נטפים ומכתשים אגן, היו ועודן מובילות
עולמיות בטכנולוגיה חקלאית – השקייה והדברה, בהתאמה. הן הגדולות ביותר, אבל
מאחוריהן יש שובל עצום של חברות אגרו-טק קטנות יותר, וחלקן חדשניות ביותר. לאלה
נוסף הייצוא החקלאי הרגיל – ירקות ופירות. מנתוני מועצת הירקות עולה כי יצוא הירקות
הוכפל בעשור האחרון וגדל בכ-3% רק בשנת 2013.
להתעניינות
המחודשת בחקלאות יש כמה סיבות טובות. ראשית, שוקי ההון העולמיים נמצאים כבר שש
שנים בטלטלה. הבורסות נפלו, ואחר כך רשמו עליות חדות, וכעת המשקיעים חוששים מקריסה
נוספת. הריביות בעולם נמוכות, והכסף הגדול והקטן מחפש אחר חלופות השקעה.
המוטו
החביב על משקיעים כיום הוא Back to Basic: עזבו את ההשקעות המתוחכמות ואת משחקי-הענק
הפיננסיים, וחיזרו למוצרים פיזיים שאפשר לראות ולמשש. בישראל, כמו בארצות אחרות
שנפגעו פחות מהמשבר – בריטניה, שבדיה, אוסטרליה, סין – חלופת ההשקעה הפופולרית היא
נדל"ן, מה שגרם לעלייה חדה ביותר במחירי הדירות ולחשש שגם בענף הזה צמחה בועה.
מנגד,
הגידול המתמשך באוכלוסיית העולם, והעלייה הדרמטית ברמת החיים בהודו, סין ומדינות נוספות,
יצרו ביקוש עצום למזון ותחושה שמזון, לפחות כמו מוצרי הייטק ואף יותר, הוא ההשקעה
של העתיד.
את
התוצאה ניתן לראות בבורסות הסחורות העולמיות. מחיר החיטה בבורסות הסחורות עלה מאז קיץ
2010 בשיעור ממוצע של כ-30%, מחיר התירס עלה מאותה תקופה בממוצע בכ-40%, והקפה
והכותנה התייקרו בכ-100%. המסקנה היא לאו דווקא לבצע רכישה פיננסית של סחורות או
לקנות שדות תירס וכותנה – אלא להשקיע במיזמים חכמים ומצליחים של טכנולוגיה שתייעל
את הפקתם.
כשאני
אומר "להשקיע" אינני מתכוון רק לחוסכים ולבעלי ההון. מדובר בהשקעה
פיננסית מצוינת, וגם אנחנו, כקרן להשקעה בחברות צומחות, חושבים עליה יותר ויותר.
אבל אני מתכוון קודם כל למי שממילא נמצא שם – החקלאים עצמם. כך, לדוגמא, עשו חקלאים
נבונים שלא מכרו את חלקם בתנובה ב-2007, וכעת הם מחזיקים 5% ממנה ותובעים את חלקם
בעסקת ברייט-פוד, שיכול להניב להם מיליונים. אבל הם לא היחידים.
אין
זה סוד שהחקלאים סובלים מתדמית גרועה ומיחסים גרועים עם הציבור הישראלי – במידה
מסוימת של צדק. מדובר באנשים ממלח הארץ שעבדו קשה לפרנסתם. ואולם, חלקם מתקיימים
כיום ממכסות מים נדיבות, העסקת עובדים זרים ומכירה בשוק מונופוליסטי (מוצרי החלב)
או מוגן (הירקות) של סחורה יקרה לצרכן הישראלי השבוי.
אבל
החקלאים הישראלים אינם באמת זקוקים להטבות הללו. הם מייצרים תוצרת מתקדמת לפי כל
השוואה בינלאומית. הרפתות, הלולים, השדות והפרדסים שלהם ממוחשבים ומצוידים בציוד
המתקדם בעולם, והם אלופי העולם בהמצאות ובחידושים גנטיים. כל
חקלאי ישראלי הוא חברת אגרו-טק קטנה. הוא יכול לנצל בקלות את הידע, היצירתיות
והמקוריות שאיתם הוא עובד בשטח, ולהפוך את הפטנטים הקטנים שבהם הם משבח זנים ומשקה
שדות לחידושים טכנולוגיים שיפרנסו מיליוני רעבים בעולם – וגם יעשירו אותנו.
המאמר פורסן במגזין גלובס ב-21 במאי 2014.
