יוקר המחיה מאמיר והשכר תקוע, מחירי הדירות בשמיים, הצמיחה נעלמה, מפעלים קורסים, האבטלה גואה, ומר ישראלי מחפש מוצא ממצוקתו. המפלגות, שהודיעו על מערכת בחירות "כלכלית-חברתית", מתחרות ביניהן מי תהיה "חברתית" יותר, ותבטיח פתרונות מושלמים יותר למצוקה, לעוני ולהוזלת הדיור.
אבל הצצה למצעים הכלכליים-חברתיים שפרסמו המפלגות (פרט למפלגת השלטון, שאינה עוסקת בזוטות כגון אלה), מגלה שהן אינן מציעות פתרון, אלא את החמרת הבעיות. התשובה שלהן לכל סוגיה שדורשת פתרון יצירתי היא - החמרת הפיקוח והקשחת הרגולציה; וכשהבעיות יחמירו במקום להיפתר - עוד פיקוח ועוד רגולציה.
הנה כמה דוגמאות:
המצע של "כולנו" - מפלגתו של משה כחלון, יוזם רפורמת הסלולר המוצלחת, והאיש שמבטיח שווקים חופשיים ומאבק בביורוקרטיה. במצע זה נכתב כי המדינה תפקח על שוק השכירות ושכר הדירה; תפרק בכוח ובכפייה את התאגיד שמפיק גז מחופי ישראל; תחמיר את הפיקוח על הבנקים והמערכת הפיננסית, תגביל את העמלות ודמי הניהול שהם גובים, תפריד בכפייה את חברות האשראי מהבנקים, ותגביר את הפיקוח על ההשקעות הפנסיוניות.
ובמפלגות השמאל - האמונה העיוורת ברגולציה חזקה עוד יותר. ב"מחנה הציוני" מציעים פיקוח על מחירים, מגז, דרך השכרת דירות ועד מוצרי צריכה; בנייה מסובסדת של דירות להשכרה ופיקוח ממשלתי על מחיריהן, סגירה ואיסור על קיום שר"פ בבתי-החולים, הלאמת גני-הילדים הפרטיים, העלאת שכר-המינימום, החמרת הפיקוח על חוקי עבודה.
במרצ - מציעים לבנות דירות ביוזמה ממשלתית מלאה; לפרק את תאגיד הגז; לכפות על חברות ההחזקה להתפרק כדי להפריד בין נכסיהם הריאליים לפיננסיים; להגביל את שכר הבכירים במגזר הציבורי והפרטי; להנהיג מס ירושה ולהעלות מסים נוספים.
המפלגות הדתיות - נראה כי אלה מתגעגעות לשלטון הפקידים של ימי ראשית המדינה. בש"ס - מבטיחים להכביד את נטל המסים על העשירים, להעלות את שכר-המינימום, לבנות דיור ציבורי ודירות מסובסדות במחיר מפוקח.
בבית היהודי - מבטיחים למנוע את "הפרטת הקרקעות" (העברת בתים לבעלות יושביהם), להאיץ את הבנייה המסובסדת בהתנחלויות, להחמיר את הפיקוח על אמצעי התקשורת.
תגידו, השתגעתם? הרעיונות הללו נולדו אולי מכוונות טובות, אך הרי כולם כבר נוסו, בארץ ובעולם, ונכשלו כישלון צורב.
בארה"ב למשל, קיימת מסוף המאה הקודמת הגבלה על שכר הבכירים בשוק ההון (באמצעות ביטול הטבות-מס מעל רף מסוים). אבל השכר ממשיך לעלות בתלילות. מנהלים לא הפסיקו להפריש לעצמם משכורות עתק; והם פשוט משלמים עליהם מסים גבוהים יותר. וכך, בעלי המניות, החוסכים, המשקיעים הקטנים, כל אלה מממנים כעת גם את משכורות העתק וגם את תוספת תשלומי המס.
בערים רבות בעולם - מונטריאול, סידני, שטוקהולם, פריז, ברלין - קיים פיקוח על שוק השכרת הדירות זה שנים רבות. האם שכר-הדירה בהן נמוך יחסית לערים ללא פיקוח - תל-אביב, ירושלים, מדריד ולונדון? והיכן יש מבחר גדול יותר של דירת להשכרה וקל ומהר יותר למצוא אותן? והאם ניתן לאכוף באמת חוק כזה, שמהווה התערבות בחוזה אישי בין שני אנשים פרטיים? ומה מעלה באמת את המחירים - השוק, או ועדות התכנון שמעכבות את תוכניות הבנייה, את הפשרת הקרקעות ואת שיווק הנדל"ן ליזמים ולרוכשים?
ובישראל - גם אצלנו לא חסרות דוגמאות למחדלים מהשנים האחרונות. אם יש משהו שמנע את פיתוח מאגרי הגז, תמר ולוויתן, זוהי הרגולציה הפיננסית, שכפתה על היזמים לפתוח הסכמים ארוכי-טווח עם המדינה; והרגולציה התכנונית, שעיכבה את הקמת התשתית להולכת הגז, וכפתה על היזמים תלות בצינור הולכה אחד. קשה להעריך כמה בדיוק עלתה הרגולציה הזאת למשק, אך מדובר במיליארדים.
גם הפיקוח על עמלות הבנקים אינו דבר חדש. בנק ישראל מגביל את העמלות חדשות לבקרים, אך הצרכן משלם את כספי העמלות שנחסכו ממנו בדרכים אחרות, כמו אובדן ריבית על היתרה, והעלאת הריבית על ההלוואות. גרועה עוד יותר הייתה הרגולציה על דמי-הניהול על ההשקעות, פיקוח שגרם למשקיעים המוסדיים להפסיק להשקיע בתעשייה, והביא לצמצום ולהפסקת פעילות של מפעלים.
לא להגבלות חדשות ולרגולציה נוספת אנחנו זקוקים, אלא לביטול ההגבלות, להגמשת התקנים, לפתיחת השוק לתחרות, לאישורי בנייה ולשחרור קרקעות ליזמים, לאשראי לעסקים קטנים ובינוניים, ליד חופשית ליזמים, ולאישורי כניסה לשחקנים חדשים ורעבים לשוק.
ובימים אלה אנו זקוקים למנהיגים אמיצים, ולא לפוליטיקאים שימכרו לנו חלומות ורודים של גן-עדן בולשביקי, שבו המדינה הכול-יכולה תדאג לכולנו. דרושים לנו מנהיגים שייתנו לשוק, לתחרות ולרוח היזמות היהודית-ישראלית לעבוד, ליזום ולאזן את עצמם, וישחררו את הכבלים שחונקים אותנו יחד איתם.
הכותב הוא מייסד "קרן איתן"
